חאן מכשירי כתיבה תפוצה ב- 200,000 ש"ח בגין הוצאת דיבה וצווים זמניים שהוצאו כנגדה

רקע עובדתי

התובעת 1 (להלן : "התובעת") והנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת") הינן חברות העוסקות בייבוא ושיווק ציוד משרדי. התובעת והנתבעת הינן מתחרות עסקיות.

בשנת 1998 הגישו הנתבעת דכאן ואחרים תביעה כנגד התובעת דכאן ואחרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 2430/98). בתביעה ההיא טענה הנתבעת (התובעת שם), כי היא היבואנית והמפיצה הבלעדית של מכונות חיבור (שדכנים) ומכונות ניקוב (מחוררים) הנושאים את השם המסחרי " kangaro ". עוד טענה הנתבעת, כי התובעת (הנתבעת שם) ייבאה מוצרים מחקים ואריזות מחקות של המוצרים המיובאים על ידה ולפיכך עוולה כלפיה בגניבת עין, הפרה את זכויות היוצרים שלה במוצרים ובאריזות, התעשרה ולא במשפט על חשבונה של הנתבעת וגזלה את המוניטין ממנו נהנו הנתבעת והמוצרים והאריזות שיובאו על ידה.

הנתבעת עתרה לסעד של צו מניעה קבוע, אשר יאסור על התובעת או על מי מטעמה, במישרין או בעקיפין, לייבא ולשווק את המוצרים והאריזות המחקים את המוצרים המיובאים על ידי הנתבעת. עוד עתרה הנתבעת לסעד של פיצוי כספי על כל הנזקים שנגרמו לה בשל מעשי ומחדלי התובעת וכן לתשלום הרווחים אותם הפיקה התובעת מייבוא ושיווק המוצרים והאריזות המחקים.

במקביל להגשת התביעה העיקרית, הגישה הנתבעת גם בקשה למתן צווים זמניים במעמד צד אחד (בש"א 104924). בבקשה זו עתרה הנתבעת לצו מניעה זמני במתכונתו של הצו הקבוע שהתבקש על ידה בתביעה העיקרית; לצוות על התובעת לאפשר לנתבעת או למי מטעמה להכנס לחצרי התובעת כדי לתפוס ולהוציא מוצרים ואריזות מחקים וכן כל תעודה, קטלוג, מידע או מסמך הקשורים למוצרים המחקים; למנות את בא כוח הנתבעת ככונס נכסים לביצוע המבוקש ביתר הסעדים; לצוות על התובעת למסור לנתבעת דוחות מכירה של המוצרים המחקים וכל מידע אחר הנוגע לייבואם ושיווקם על ידי התובעת.

ביום 14.7.1998 נתן כב' השופט אפרים שלו ז"ל את הצווים המבוקשים.

ביום 19.7.1998 הוצא מכתב על נייר המכתבים הרשמי של הנתבעת שכותרתו "חיקוי למחברים ומנקבים מתוצרת "kangaro" (להלן : "המכתב"). עניינו של המכתב בסעדים שניתנו לנתבעת כנגד התובעת. נמעני המכתב והיקף תפוצתו והשלכותיו ידונו בהמשך.

ביום 11.8.1998 התקדיים דיון בבקשה במעמד הצדדים בפני כב' השופטת הילה גרסטל.

בהחלטתה מיום 1.9.1998, ביטלה כב' השופטת גרסטל את הצווים הזמניים שניתנו ביום 14.7.1998, על ידי כב' השופט שלו ז"ל. בהחלטתה, מתחה כב' השופטת גרסטל, ביקורת על דרך התנהלותה של הנתבעת בבקשה למתן צווים זמניים במעמד צד אחד. בשל חשיבות הדברים אביאם במלואם:

"אין ספק שהמבקשות (הנתבעת ואחרים - ד.א) היו חייבות להביא לידיעת בית המשפט כי בשוק הציוד המשרדי קיימות אריזות דומות לאריזותיהן אשר קדמו לאריזותיהן ואשר בעקבות תחילת השיווק של אריזות המבקשות בארץ ננקטו נגדן הליכים משפטיים שהסתיימו בפשרה.

      ... יש בכך משום אי מתן התמונה המלאה שיכול להתפרש כחוסר ניקיון כפיים."

התביעה העיקרית התבררה בפניה של כב' השופטת רנה משל. שלב ההוכחות הסתיים, הוגשו סיכומים וכעת ממתינים הצדדים לפסק הדין.

טענות התובעים

התובעים טוענים, כי הנתבעת הסתירה מפניו של בית המשפט בבקשתה לצווים זמניים במעמד צד אחד, מידע מהותי ורלוונטי, שלא היו בידיו של בית המשפט הכלים המתאימים לבחון את אמיתות הדברים, ודבר זה השליך השלכה ישירה על נכונותו של בית המשפט להעניק לנתבעת את הצווים הזמניים במעמד צד אחד.

חלקן של העובדות שהוסתרו מפניו של בית המשפט נוגעות לתביעה קודמת, בה נתבעה הנתבעת על ידי בעלי סימן המסחר והיבואן הבלעדי של המותג " max ", בגין חיקוי אריזותיו של מותג זה. התביעה הסתיימה בהסכם פשרה בה הושבו המוצרים לנתבעת, אך אריזותיהם הושמדו. לאחר סיומה של התביעה החלה הנתבעת לייבא את המותג kangaro באריזות בצבעים שונים מהאריזות של המותג max, אך עם מוטיבים גרפיים השאולים מהעיצוב המופיע על אריזותיו של המותג max.

עוד טוענים התובעים, כי במועד בו בוצעו צווי החיפוש והתפיסה בחצריה של התובעת, במסגרתם נבחנו מסמכי הנהלת החשבונות של התובעת ובוצע חיפוש אף במחשב החברה, נדלו ממסכמים אלו סודות מסחריים של התובעת.

בנוסף טוענים התובעים, כי הפצת המכתב למאות עוסקים וסוחרים בענף מכשירי הכתיבה, כפי שהוא נוסח באופן פוגעני, מביש ומטעה, גרם לפגיעה במשלח ידם של התובעים והסב נזק למוניטין המסחרי שלהם. לטענתם, המכתב, בנוסחו הקלוקל, אף הוציא את דיבתם רעה.

התובעים טוענים, כי עובר למתן הצווים הזמניים, היא החזיקה בזכות בלעדית לשווק את מוצריה של יצרנית הודית בישראל. לטענתם, לאחר הוצאת הצווים, שלחה הנתבעת מסרים מאיימים לחברה ההודית, לפיהם אין היא רשאית לייצא את מוצריה לישראל. בעקבות מהלכים אלו ניתקה החברה ההודית את קשריה עם התובעת ומסרה את הזכות לשווק את מוצריה בישראל לשתי חברות מתחרות של התובעת והנתבעת.

התובעים טוענים כי הנתבעים 2,3, בהיותם בעלי המניות והמנהלים והרוח החיה מאחרי פעילותה של הנתבעת, אחראים באחריות אישית לנזקיהם של התובעים.